הרמת משאות (תרגום מ- ACGIH)

ת"א 35017-03-10 בפני כב' השופט אהרון מקובר, מחוזי מרכז - לוד שמעון אמור נגד 1. אבן קיסר שדות ים בע"מ, 2. שיש דן – תעשיות שיש ואבן בע"מ, 3. מדינת ישראל – משרד התעשיה המסחר והתעסוקה התובע, הינו עוסק עצמאי, ובשנים 12/1996 עד 12/2009 עסק בעיבוד משטחי קוורץ אותם רכש מהנתבעת 1, יצרנית המשטחים, באמצעות הנתבעת 2, משווקת של הנתבעת 1, ועיבד אותם בתהליך שכלל חיתוך, ניסור ושיוף לצורך התאמתם לצרכים הספציפיים של לקוחות שונים. הנתבעת 3, הינה הגורם שבידו הופקדו סמכויות הפיקוח, האכיפה והמניעה, בכל הקשור בבטיחות בעבודה מכח חוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954, והחשיפה ל"אבק מזיק" כהגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), התשמ"ד-1984. קוורץ הינו מינרל טבעי, אשר נכלל בתקנות הבטיחות בהגדרת "צורן דו חמצני גבישי". חלקיקים של רכיבים אלה מרחפים באוויר ועשויים לחדור למערכת הנשימה בעת עיבוד, טיפול, או פעולות אחרות שלהם, ולגרום למחלות ריאה או לנזק בריאותי אחר שמקורו בהם. מהראיות שהוצגו עולה כי אבן קיסר, יצרנית הלוחות, ידעה כי בתהליך עיבוד הלוחות משתחרר לאוויר אבק המכיל צורן דו-חמצני גבישי (הידוע גם כסיליקה), אשר חשיפה לו ללא אמצעי מיגון מזיקה לבריאות ועלולה לגרום למחלות קשות, ובכללן מחלת הסיליקוזיס, שהינה מחלה חשוכת מרפא. אבן קיסר ידעה גם מהם אמצעי הבטיחות הנדרשים לשם הגנה על מעבדי הלוחות בעת תהליך העיבוד מפני הסכנות הכרוכות באבק המשתחרר בתהליך העיבוד. אבן קיסר, שידעה על הסיכון הבריאותי הכרוך בעיבוד הלוחות בשל האבק המשתחרר בתהליך עיבודם, הייתה צריכה לנקוט פעולות כדי להזהיר את מעבדי הלוחות בדבר סכנות אלו, ליידע אותם מהם אמצעי הבטיחות הנדרשים במסגרת תהליך העיבוד לשם שמירה על בריאותם, ולנקוט פעולות על מנת לוודא כי מעבדי הלוחות אכן פועלים בהתאם להוראות אלו. במסגרת פירוט אמצעי הבטיחות הנדרשים היה צריך להמליץ למעבדים על עיבוד ברטוב (לרבות בשלב הליטוש) ולהביא בפניהם בפירוט ובהדגשה כל הסכנות הכרוכות בעיבוד ביבש ושאיפת אבק הסיליקה, כדי להקטין את הסיכון הכרוך בעיבוד הלוחות. אין מדובר בקביעת הלכה כללית לפיה יצרן חייב לפקח על אופן הפעולה של קבלן עצמאי המשתמש במוצריו. חובתה של אבן קיסר לוודא השמירה על אמצעי הבטיחות הינה פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות שבמערכת היחסים בענייננו. כפי שהעידו המעבדים השונים, הם עבדו בעיקר עם אבן קיסר. אבן קיסר לא מכרה ואינה מוכרת את הלוחות מתוצרתה ישירות ללקוחות, אלא דרך המעבדים, באמצעות המפיצים מטעמה. אם אכן ראתה אבן קיסר שהתובע לא נקט בכל הפעולות הנדרשות ואמצעי הבטיחות הנדרשים לשם הגנה עליו מפני האבק המזיק המשתחרר בעת עיבוד הלוחות, היה עליה להתריע בפניו על הסכנה הכרוכה בכך ואף לנקוט בפעולות שונות על מנת להביאו לפעול באופן הממלא אחר כל הוראות הבטיחות. כל תפקידה של שיש דן התמצה בהעברת ההזמנות והלוחות בין אבן קיסר והמעבדים. משכך, אין מקום להטיל אחריות כלשהי לאופן עיבוד הלוחות על שיש דן. שיש דן לא הייתה יצרנית הלוחות, לא היה לה כל קשר לפן המקצועי הקשור אליהם, וכל תפקידה היה לשמש מעין מתווך במסגרת העסקית של ביצוע הזמנת הלוחות מאבן קיסר ואספקתם למעבדים. אנה לנדה, מפקחת על העבודה מטעם אגף הפיקוח של משרד התמ"ת, שהייתה משנת 1990 המפקחת על אזור הכולל גם את בית המלאכה של התובע, ומכירה את התובע ואת המפעל שבבעלותו מאז הקמתו, הצהירה כי במהלך ביקוריה במפעל הבחינה שבמקום יש מכונת ליטוש לעבודה בשיטה רטובה. לנדה הצהירה עוד כי במסגרת ביקוריה במפעל התובע מסרה לו העתק תקנות הבטיחות והנחיות אגף הפיקוח על העבודה למפעלים ובתי מלאכה לעיבוד שיש מתאריך 15.5.00. היא הבהירה לתובע את חובותיו על פי דרישות החוק והתקנות הרלוונטיות לעבודה באבק מזיק והדגישה את חובת עריכת בדיקות ניטור סביבתי וחשיבות הבדיקות הרפואיות הנדרשות וחובת ניהול פנקס בריאות. למרות הממצאים שהתגלו בבדיקות סביבתיות הוזמנו ע"י אגף הפיקוח, שבחלקם הצביעו על כמות אבק של פי 5.5 מהרמה המומלצת, לא הנחתה המדינה את התובע כיצד לדאוג לכך שרמות הסיליקה החופשית ירדו לרמה המומלצת, לא הציבה לו דרישות אופרטיביות ולא נקטה באמצעים הנדרשים על מנת לבדוק שהליקויים תוקנו ושרמות הסיליקה החופשית באוויר תקינות. מפקחת העבודה לנדה אישרה למעשה כי היא לא אמרה לתובע מה לא מניח את דעתה ומה דרוש תיקון, בטענה "אני לא יועצת טכנית, אני רק מפקחת על מה שמוטל על המעביד... אני לא צריכה להנחות ולהגיד שצריך יניקה מקומית כזו או אחרת, צריך להזמין יועץ טכני שיבחן את הדברים". אין לקבל דבריה אלו של לנדה. שעה שנמצאו ליקויים המחייבים התייחסות ותיקון, ובפרט לאור ידיעתה של המדינה על המשמעויות והסיכונים הכרוכים בעיבוד אבן ובחשיפת המעבדים לאבק המכיל חלקיקי סיליקה ברמות מעל המומלץ, חובת הפיקוח של המדינה אינה מתמצית בהפניית התובע להוראות תקנות הבטיחות. תחת זאת היה על המדינה להציב לתובע דרישות אופרטיביות לשם תיקון המצב ולוודא את יישומן. מכל האמור לעיל עולה, כי המדינה כשלה בפיקוח על בית המלאכה של התובע. לא נערכו ביקורים בתדירות מספקת, לא נבדקו כראוי רמות החשיפה לאבק מזיק והשמירה על כל הוראות הבטיחות ותקנות הבטיחות, לא נאכפו ביצוע הוראות התקנות במלואן, ולא ננקטו כל צעדים משמעותיים כנגד העסק, זאת למרות ממצאים חריגים ובעייתיים של נוכחות אבק מזיק שעלו בשתי בדיקות סביבתיות שונות. המדינה צריכה הייתה לצפות כי פיקוח רשלני על ידה עשוי לגרום לפגיעה בתובע. חובת המדינה כמפקחת על הבטיחות בעבודה מטילה עליה חבויות אופרטיביות. בצידה של החובה לפקח על הבטיחות קמה החובה לוודא כי כל הוראות הבטיחות ממולאות במלואן ככתבן וכלשונן. בידי המדינה נתונים כלים שונים בהם היא יכולה לנקוט על מנת לוודא קיום כל הוראות הבטיחות ולאכוף ביצוע תקנות הבטיחות. בנסיבות שבפנינו, אין לומר כי חלקה של המדינה מזערי, כפי שטוענת המדינה. למדינה חובת פיקוח כלפי עובדים מכח חוק הפיקוח, ובענייננו מדובר בפלח עובדים ספציפי - העובדים עם אבק מזיק - שהסכנה הגדולה לבריאותם הינה מיוחדת והייתה ידועה היטב למדינה. המחוקק אף בחר להתקין תקנות בטיחות מיוחדות לשם השמירה על בריאותם. בחלוקת האחריות בין אבן קיסר והמדינה: חלקה של אבן קיסר 55%, וחלקה של המדינה 45%.

ממוני בטיחות חשופים לתובענות נזיקין בגין רשלנות לכאורה שנגרמה במעשה או במחדל על ידם תוך מילוי תפקידם...