פסק דין חלקי בעניין החלקה בתחנת דלק על סמך חוו"ד מומחה בטיחות

ד"ר איל ביקלס - מה קורה כאשר נהג מונית מחליק בתחנת דלק של דור אנרגיה?
פסק דין חלקי בעניין החלקה בתחנת דלק על סמך חוו"ד מומחה בטיחות
זהירות החלקה
התובע טוען כי החלקתו ארעה כתוצאה מהתרשלותה של דור אנרגיה, בכך שאיפשרה לכתם השמן להימצא על משטח התידלוק. דור אנרגיה התגוננה בטענה, כי תחנת תידלוק היא מקום שאינו מיועד להליכה סתמית; על התובע, כך נטען, חלה החובה לבחון היטב את הנעשה סביבו.

התובעים
1. סלע אנדריי – ע"י ב"כ עו"ד גלעד משה
 
2. המוסד לביטוח לאומי - ע"י ב"כ עו"ד פרדמן טל
  
נגד

הנתבעות
1 . דור אנרגיה בע"מ
2 . אריה חברה לבטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רוטקופף אושרית

 
  
העובדות הצריכות לענין וטענות הצדדים

1. התובע, מר סלע אנדרי (להלן: "התובע" או "מר סלע") - נהג מונית במקצועו - נפצע תוך כדי עבודתו ביום 6.1.2000, עת שתידלק את מוניתו בתחנת הדלק "דור אנרגיה" שבקיבוץ איילות. הפציעה, על פי הנטען בכתב התביעה, ארעה מחמת החלקת התובע על כתם שמן או סולר שהיה פזור על פני משטח התידלוק. בקשר לפציעה זו תבע התובע את הנתבעת 1, הבעלים והמחזיק של תחנת התידלוק (להלן: "הנתבעת" או "דור אנרגיה"), וכן את הנתבעת 2, המבטחת את חבות הנתבעת 1 כלפי צדדים שלישיים. המוסד לביטוח לאומי ביקש לצרפו כתובע, כמי שעומדת לו זכות על פי דין לתבוע מן הנתבעות החזר גמלה ששילם לתובע. צירופו הותר בהחלטת בית המשפט מיום 12.6.2003 (בגדרה של בש"א 1568/09).
 
 2. בהחלטה מיום 30.9.2003 הורה בית המשפט על פיצול הדיון, באופן שתחילה תתברר שאלת החבות. בשאלת החבות חלוקים ביניהם הצדדים: התובע טוען כי החלקתו ארעה כתוצאה מהתרשלותה של דור אנרגיה, בכך שאיפשרה לכתם השמן להימצא על משטח התידלוק. דור אנרגיה התגוננה בטענה, כי תחנת תידלוק היא מקום שאינו מיועד להליכה סתמית; על התובע, כך נטען, חלה החובה לבחון היטב את הנעשה סביבו. בנוסף טענה דור אנרגיה כי התובע התבקש במפורש להמנע מלהסתובב בתחנה אך בחר, על דעת עצמו, לשוטט בתחנה תוך לקיחת סיכון.
 
שאלת החבות
 
3. בשאלת החבות הגיש התובע תצהיר ותצהיר משלים, וכן תצהיר של מר איתן סלומון (מיום 7.3.03) - עובד התחנה. עוד הוגש תצהירו של החוקר מר יוסי לוי, וחוות דעת מומחה לעניני בטיחות – ד"ר איל-ביקלס. הנתבעות הגישו את תצהירה של גב' נגה חילו, עובדת התחנה. כן הוגש על ידן תצהיר של עובד התחנה מר איתן סלומון (מיום 13.6.03), אשר סותר בחלקו דברים שאמר בתצהירו מטעם התובע. בענין דרך גבית העדות ממר סלומון הגיש התובע את תצהירו של עו"ד לביא והנתבעות הגישו מטעמן את תצהירו של מר מוריס אביטן. בדיון שהתקיים ביום 29.2.04 קיבלה ב"כ הנתבעות את המלצת בית המשפט להמנע מחקירתו של עו"ד לביא (פרוטוקול ע' 28).
 
 4. התובע העיד בפני והתרשמתי מאמינותו. התובע ידע לתאר את שאירע באופן מפורט וקולח, ומבלי שניסה להגזים (פרוטוקול ע' 10 ש' 5 עד ע' 11 ש' 22): 
 
"ת. באותו יום לקחתי נסיעה משדה התעופה ובערך בשעה 15:15, ביציאה תדלקתי. בערך ב - 16:00 מתחלפת משמרת של מוניות.
 
ש. עצרת ליד המשאבה של הסולר המוזל.
 
ת. כן. ניגשתי למשאבה, הייתה מונית לפני, ירדתי מהמונית, הלכתי למשאבה זה פעולה שאני עושה יום יום, לקחתי את הזרנוק, שמתי, קראתי למתדלקת והלכתי לטפל ברכבי.
 
ש. באיזה צד נמצא תא הדלק במוניתך.
 
ת. בצד הנגדי לתא הנהג.
 
ש. כאשר יצאת מהרכב, הבחנת שהרצפה מלוכלכת.
 
ת. כן.
 
ש. מדוע לא נכנסת חזרה למונית להמתין למתדלקת?
 
ת. זה שהרצפה הייתה מלוכלכת לא מדובר בשלוליות, אלא בלכלוך יבש וקצת רטוב. רוב תחנות הדלק לרוב יש בהן לכלוך על הרצפה. כנהג מונית אני מודע לסכנה, אנו נזהרים תמיד. אני חייב לבדוק מים, שמן. המתדלקת לא עושה זאת.
 
ש. כל מתדלק ממלא דלק, בודק שמן ומים כאשר הנהג יכול להמתין ברכב.
 
ת. אני גם מנקה את רכבי בהזדמנות הזו, אני מנקה שטיחים ושמשות.
 
ש. אתה מנקה את רכבך במקומות אחרים.
 
ת. לרוב לא. בזמן העבודה אני עובד.
 
ש. שמת את הזרנוק בתא הדלק ומה עשית אח"כ.
 
ת. הלכתי, הוצאתי את השטיחים של האוטו, ניקיתי שמשות, כשגמרתי לנקות את השמשות, היא אמרה לי את המחיר, אמרתי לה שאני זורק את הניירות ומשלם. הלכתי לפח לזרוק את הניירות והחלקתי. הפח נמצא מהמשאבה במרחק של כמטר וחצי, על המדרכה מאחורי המשאבה.
 
ש. כאשר הלכת, הלכת בצד הרכב שקרוב למשאבות או מהצד השני.
 
ת. כשגמרתי לנקות את השמשות הלכתי בצד של המשאבה.
 
ש. יכול להיות שעמדת על קצה המדרכה והחלקת.
 
ת. לא. כדי לנקות את השמשות עמדתי במרווח בין האוטו למדרכה.
 
ש. כמה פעמים הקפת את הרכב באותה סיטואציה?
 
ת. פעם אחת כשהלכתי לשים את הזרנוק, אני מנקה שטיחים תחילה מהצד של הנהג, לאחר מכן עובר לצד השני, מנקה את השמשות ומוציא שטיחים.
 
ש. כשהלכת לפח, על מה החלקת?
 
ת. על כתם.
 
ש. על כתם יבש, שלולית, על מה.
 
ת. אני לא יכול לדעת. אם היה כתם רטוב לא הייתי שם את רגלי. אני חושב שמדובר בכתם יבש, כך נראה לי. זה לא שבאתי וראיתי כתם והחלטתי לשים את רגלי עליו.
 
ש. מיהרת כדי למסור את המונית למי שהיה אמור להחליף אותך במשמרת.
 
ת. לא. אני בעל האוטו ואני מתחלף ב - 16:00. זמן התדלוק זה הזמן שבו נהג המונית גם מנקה את הרכב.
 
ש. צירפת לתצהירך מיום 7.3.03 "נספח לסעיף ג". אתה הגשת את ההודעה הזו?
 
ת. כן.
 
ש. למל"ל כתבת שהחלקת על שלולית שמן. עכשיו אתה אומר שהחלקת על כתם יבש.
 
ת. צריך להיות עו"ד בשביל להפצע ולבחור את המילים הנכונות. זה היה כתם. כשפניתי למל"ל זה היה בסמוך לתאונה. לא ידעתי באיזה כתם מדובר, ברור שהיה כתם. ברור שאני לא התכוונתי להפצע בכוונה.
 
5. האמנתי לתובע שהעיד כי החליק על כתם שמן. עדותו בענין זה עולה בקנה אחד עם דברים שמסר בסמוך לאחר התאונה (ביום 11.1.200) למוסד לביטוח לאומי ("נספח לסעיף ג' – הודעה על פגיעה בעבודה" – נספח לתצהיר התובע מיום 7.3.03). אמנם, בהודעתו למל"ל דיווח התובע על "שלולית שמן", ואילו בעדותו בפני העיד על "כתם יבש, כך נראה לי". ואולם, לאחר ששמעתי את הסברי התובע לפער לכאורי זה (פרוטוקול ע' 11 ש' 18-22), נחה דעתי כי אין מקום לדקדק עמו בבחירת המילים וכי מדובר אך בענין של ניסוח ולא של מהות. בצד המהות, התובע החליק על כתם שמן שהיה על משטח התידלוק. 
 
6. עדות התובע בענין כתם שמן מתחזקת נוכח תצהיר החוקר, מר יוסי לוי, אשר בדק וצילם את משטחי התידלוק מטעם התובע. אמנם, החוקר פעל בענין זה כמחצית השנה לאחר קרות הארוע, ואולם אין מקום להניח כי מצב הדברים בתחנה החמיר או השתנה באופן משמעותי במהלך תקופה זו. החוקר צילם את השטח ב- 5 מועדים שונים. בעדותו בפני הצביע על התמונות המתעדות את משאבות הסולר (פרוטוקול ע' 24 ש' 8-12). אין מחלוקת כי אלה הן המשאבות בהן השתמש התובע.
 
7. עיינתי היטב בצילומים. עולה מהם תמונה עגומה, של משטחי תידלוק רטובים, משומנים ומבריקים (ר' בעיקר תמונות 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 12, 13, 16, 17, 18, 19).
 
8. התובע הודה בעדותו, כי ראה את הרטיבות על רצפת התחנה לפני שדרך עליה. בס' 7 לתצהירו (מיום 7.3.03) הצהיר: "בעת שניגשתי לפח האשפה על מנת לזרוק את הניירות, הבחנתי כי רצפת תחנת הדלק רטובה משמנים ו/או סולר ו/או דלק שנשפך עליה, ועל כן נקטתי בזהירות משנה שמא אפול, הנחתי את כפות רגלי במקומות שנראו לי פחות מלוכלכים, אולם למרות זהירות המשנה שנקטתי, איבדתי את שיווי משקלי והחלקתי על הרצפה המלוכלכת בשמן ודלק, נפלתי ושברתי את קרסול ימין".
 
 9. גם בעדותו בפני חזר על מודעותו לסכנה (פרוטוקול ע' 10 ש' 16-18): "רוב תחנות הדלק לרוב יש בהן לכלוך על הרצפה. כנהג מונית אני מודע לסכנה, אנו נזהרים תמיד". התובע הוסיף, כי הסתובב סביב המונית על מנת לנקות את הרכב עם סיום משמרת העבודה שלו (פרוטוקול ע' 10 ש' 5-6, ש' 20, ש' 24- 26). התובע הודה, כי ניצל את זמן התידלוק לצורך ניקוי שטיחים ושמשות (פרוטוקול ע' 10 ש' 20).
 
אחריותה של חברת הדלק ואחריותו של מתדלק
 
10. השאלה המתעוררת היא, מהי  - בעובדותיו של מקרה זה - חלוקת האחריות הראויה בין תחנת התידלוק לבין המתדלק, לענין החלקת המתדלק על כתם השמן שהיה מצוי על רצפת התחנה. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית שחבה חברת דלק כלפי ציבור המתדלקים. תוכנה של החובה הוא שמירה על סביבת תידלוק בטוחה. תחנת תידלוק מהווה מקום ציבורי אשר השימוש בו הוא חיוני ופתוח לכל. אין מחלוקת כי מוצר הסולר המשווק בתחנות תידלוק עלול ליצור סכנת החלקה, בהישפכו על רצפת התחנה (ר' עדותה של גב' חילו מטעם הנתבעות, ע' 33 ש' 22; חוות דעתו של מומחה הבטיחות ד"ר איל-ביקלס, ע' 2-4).
 
11. בנסיבות המקרה שבפנינו מתקיימת גם חובת זהירות קונקרטית, קרי: היה בכוחה של הנתבעת לצפות את התרחשות ההחלקה. מדובר בכתם שמן שנמצא בתחנה בשעת אחר הצהריים, בעת שהתחנה פתוחה לציבור הרחב והיא פעילה ועמוסה. מטבע הדברים, פריקה או תידלוק של סולר עלולים להיות כרוכים בטפטוף או בשפיכה, עד כדי יצירת סכנת החלקה.
 
12. מן הראיות שנשמעו בפני עולה, כי בתחנת התידלוק לא הוצבו שלטים המזהירים מפני סכנת החלקה (ס' 7 לתצהירו של התובע מיום 7.3.03; עדותו של מר סלומון, פרוטוקול ע' 19 ש' 4). כך גם לא הוצבו שלטים האוסרים על המתדלקים להסתובב בתחנה (עדותה של גב' נגה חילו, פרוטוקול ע' 32 ש' 12; עדותו של מר סלומון, פרוטוקול ע' 19 ש' 3). להיפך: התחנה מציעה למתדלקים שירותים שונים, כגון פחי אשפה, מיכלי מים עם מגב וניירות ניקוי וכן שירותי נוחיות, המזמינים שימוש מצד המתדלקים (ר' ס' 4 ו- 7 לתצהירו של התובע מיום 7.3.03, אשר לא נסתר). אמנם, גב' חילו העידה, כי ביקשה מן התובע שלא יסתובב בתחנה (ס' 4 לתצהירה). ואולם בעדותה בפני הסבירה, כי בקשה זו לא נבעה מטעמי בטיחות, כי אם מטעמי נוחות גרידא (פרוטוקול ע' 32 ש' 3-7): "הוא [התובע] ביקש ממני לקבל עיתון, הוא רצה לצאת מהאוטו, ביקשתי שלא יסתובב כי זה יוצר בלגן ואנו לא יודעים לאן לגשת, אנו מעדיפים שאנו נעשה את העבודה שלנו ואנשים לא יגשו ונוכל לשחרר מהר יותר את הרכבים". לשאלת בית המשפט השיבה העדה, כי אין היא זוכרת בדיוק מה אמרה לתובע, וכי לא היה לה זמן להסביר לו את סיבת בקשתה (פרוטוקול ע' 33 ש' 14-19). מדברים אלה עולה, כי אף אם גב' חילו ביקשה מן התובע שלא להסתובב בתחנה, הרי שלא העמידה אותו על סכנה בטיחותית כלשהי הקיימת בהליכה בתחנה – שכן זו לא היתה סיבת בקשתה. ממילא לא צוין בפני התובע כי מסוכן לצעוד על רצפת התחנה או כי עליו להזהר מפני החלקה.
 
13. זאת ועוד: עצם העובדה כי על משטח ההחלקה מצוי היה כתם שמן אשר לא טופל על ידי עובדי התחנה ואשר גרם להחלקה מעיד על התרשלות מצד הנתבעת באשר לאחזקה נקיה של המקום. התמונות שצילם החוקר יוסי לוי ממחישות את עוצמת הבעיה ומעידות על תופעה שאיננה חד-פעמית.
 
14. מבחינת נוהלי הנקיון בתחנה, עובדי התחנה (מר סלומון וגב' חילו) העידו שניהם, כי לא קיים אחראי נקיון וכי המתדלקים עצמם נדרשים לבצע את פעולת הניקוי, תוך כדי עבודת התידלוק (עדותו של מר סולומון, פרוטוקול ע' 19 ש' 2; עדותה של גב' חילו, פרוטוקול ע' 34 ש' 2). גב' חילו העידה, כי ההנחיות היו ברורות: "עשו לנו חפיפה בתחילת העבודה, הסבירו לנו את ההבדל בין כתמי סולר לבנזין, כתמי בנזין – לא מחליקים. כתמי סולר – זה שמן, זה מחליק ומאוד מסוכן. היו 4 עמדות של סולר בסה"כ ושם היינו מנקים. אמרו לנו שאנו חייבים לנקות ברגע שיש כתם סולר על משטח התחנה, יש נוהל מסוים, אי אפשר להשתמש רק במים כי זה לא עוזר, יש להשתמש בסבון מהול במים" (פרוטוקול, ע' 33 ש' 21-25).
 
 
15. ואולם, על אף ההנחיה המפורשת לנקות כתמי סולר, הרי שבפועל היו עיכובים בביצוע הניקוי, מחמת צרכי העבודה בשטח. גב' חילו העידה (פרוטוקול ע' 33 ש' 26-27):          "ש. ברגע שהייתם רואים כתם סולר הייתם צריכים לעזוב הכל ולנקות? ת. לעזוב הכל זה קצת מוגזם. רכב עוזב את המשטח, לנקות אחריו". גם מר סלומון, אשר בתצהירו השני הסתייג מדברים שאמר בתצהירו המקורי, הודה בחקירתו בבית המשפט (פרוטוקול ע' 18 ש' 25-27): "אנו עובדים 2-3 עובדים במשמרת ולא תמיד יכולים לשים לב בגלל לחץ או בגלל שכלי רכב נדחפים. לא תמיד התחנה נקיה ומצוחצחת". ובהמשך: "לא תמיד רואים. כשרואים – צריך לגשת לנקות, אך לא תמיד רואים" (ע' 20 ש' 6).
 
16. אין מחלוקת על כך, כי הנתבעת לא ביצעה פעולות למניעת החלקה על רצפת התחנה, כגון על ידי צביעה בצבעים מתאימים או על ידי בטון סרוק, באופן היוצר משטח מחוספס המקטין את הסיכוי להחליק (על שיטות למניעת החלקה ר' חוות דעתו של ד"ר איל-ביקלס, אשר לא נסתרה, בע' 4 וכן עדותו בפרוטוקול בע' 27 ש' 12-18).
 
17. מדיניות שיפוטית ראויה בעיני היא להטיל אחריות על הנתבעת להחלקה שארעה. כאמור, חברת הדלק נמנעה מלנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת החלקה: משטח התחנה לא טופל מראש באופן המצמצם סכנת החלקה; התחנה לא שולטה בשלטי אזהרה; כך גם לא מונה אחראי נקיון קבוע ונפרד, ופעולת הניקוי הוטלה על המתדלקים עצמם.  בשעות של עומס צפויים המתדלקים להימצא עסוקים בשירות לקוחות, וממילא ייקשה עליהם להתפנות לפעולות של בטיחות ונקיון.
 
18. יחד עם זאת, אין להתעלם מאשמו התורם של התובע במקרה זה – ובעיני זהו אשם תורם משמעותי. התובע הוא נהג מונית, המצוי בפעולת התידלוק ואשר מבקר דרך שיגרה בתחנות תידלוק. התובע העיד, כי היה ער לסכנת החלקה, שכן ראה במו עיניו את כתם השמן אשר עליו דרך. התובע הוסיף והודה, כי הסתובב בשטח תחנת התידלוק על מנת לנקות את רכבו, וזאת מטעמי נוחות הנעוצים ברצונו לנצל את זמן התידלוק לצורך ניקוי הרכב, בטרם החלפת המשמרת. אדם סביר וזהיר במצבו של התובע יכול וצריך היה להמנע משוטטות על משטח חלקלק אשר עלול לגרום למעידה. התובע ודאי קיווה להמנע מן התאונה, אך יחד עם זאת נטל במודע את הסיכון שניצב בפניו. 
 
19. התרשלות התובע אינה פוטרת את חברת הדלק מאחריותה שלה. מן הראוי הוא לתמרץ את חברת הדלק לנקוט באמצעי זהירות אשר יצמצמו ככל הניתן קיומם של משטחי החלקה וימנעו ככל הניתן את הישנות התקלה. בד בבד, יש מקום לתמרץ גם את המתדלקים לנהוג באחריות ובזהירות בעת שהם עושים שימוש במתקני תחנות התידלוק. צעידה מודעת על משטח חלקלק אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות זהירה וסבירה.
 
20. בשים לב למכלול הראיות שהובאו בפני ולשיקולים שציינתי, אני קובעת את אשמו התורם של התובע בשיעור של 40%.

21. סוף דבר, בשאלת החבות אני מטילה על הנתבעת 1 אחריות נזיקית לתאונה שארעה, וקובעת את אשמו התורם של התובע בשיעור של 40%.
 
22. בנסיבות הענין, הנתבעות תשלמנה לתובע 1 הוצאותיו בחלקו זה של ההליך, וכן שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 10,000 ש"ח, בצירוף מע"מ עליו כחוק. הנתבעות תשלמנה לתובע 2 הוצאותיו בחלקו זה של ההליך, וכן שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ עליו כחוק.
 
23.  לצורך הדיון בשאלת הנזק, אני קובעת דיון מקדמי ליום 10.11.04 לשעה 9:00.
 
24. הצדדים יגישו תחשיבי נזק כדלקמן: התובע 1 בתוך 30 ימים מהיום, עם עותק שיומצא במישרין לידי ב"כ הנתבעות; הנתבעות בתוך 60 ימים מהיום, עם עותק שיומצא במישרין לידי ב"כ התובע. ימי הפגרה – במנין.

ניתן היום י"ז בסיון, תשס"ד (6 ביוני 2004) בלשכתי בהעדר הצדדים.
 
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.
 
איריס סורוקר, שופטת
 



פנו אלינו להזמנת פגישה/חוות דעת משפטית

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
9 + 9 =